<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף ג.</h2>
תנו רבנן וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר חובה. אמר רב חנינא (ב':) לא נימא איניש לאינשי ביתיה בזמן הזה לא תסתרי בהדי פלניא, דילמא קיימא לן כרבי יוסי בר יהודה דאמר קינוי על פי עצמו, ודילמא מיקריא ומסתתרא ואתו עידי סתירה וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עליה איסורא דלעלם.
<h2>דף יח:</h2>
המגרש את אשתו והלכה וזנתה מותרת לחזור לבעלה, מאי טעמא (דברים כ"ד, ב') והיתה לאיש אחר אמר רחמנא והא לא הואי הויה, ואי משום זנות, הא לאו ברשותיה זנאי. פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות ולא כנסה, והלכה ונשאת לאחר ומת או גרשה מותרת לינשא לראשון, מאי טעמא, (שם ד') לא יוכל בעלה הראשון וגו' אמר רחמנא, וההוא לאו בעל הוא.
<h2>דף כה.</h2>
איבעיא להו עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא, מי אמרינן כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה, או דילמא בעיא התראה דאי הדרה בה תהדר בה. אמר רב חנינא מסורא ת"ש ואילו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשטה [או] שהיה חבוש בבית האיסורין, ולא להשקותה אמרו אלא לפסולה מכתובתה, ש"מ בעיא התראה ש"מ. איבעיא להו עוברת על דת ורצה בעלה לקיימה מקיימה או אינו מקיימה, מי אמרינן בעל הא לא קפיד או דילמא כיון דעוברת על דת היא בעל כורחיה מפקינן לה מיניה, ת"ש ואילו שבית דין מקנין להם וכו' אי אמרת רצה בעלה לקיימה מקיימה עבדינן מידי דדילמא לא ניחא לבעל לאפוקה, סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה לבעל ומפקינן לה.
איבעיא להו בעל שמחל על קינויו מחול או אינו מחול, מי אמרינן בקפידא דבעל תלא רחמנא והא לא קא קפיד וכיון דאתחליה מיתחל, או דילמא כיון דקא קפיד לעולם קפיד ושויה עליה איסורא ולא מצי מחיל, ת"ש ואילו שבית דין מקנאין להם וכולי אי אמרת בשלמא בעל שמחל על קינויו קינויו מחול עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה, סתמא דמילתא אדם מסכים דעתו על דעת בית דין. ת"ש דא"ר יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קינויו קינויו מחול וזקן ממרא על פי בית דין שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו, כשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לו על זקן ממרא לא הודו לו, שלא ירבו מחלוקות בישראל, ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול ש"מ, והני מילי מקמי סתירה אבל לאחר סתירה אינו מחול.
<h2>דף כז.</h2>
והילכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה, דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו אשה מזנה בניה כשרין, מאי טעמא, רוב בעילות אחר הבעל. דרש ר' עקיבא (י"ז.) איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן. אמר רבה יצרה דאשה עדיפא מדאיש האי מצרף האי לאו מצרף.
